<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף פרשה תרומה</h1>
<h2>דף יט:</h2>
בריך [שמיה]. וידבר ה' [וגו'] ויקחו לי תרומה, זה ש"ה כי לקח טוב נתתי לכם (משלי ד'), ומהו לקח טוב זו התורה, בנוהג שבעולם שני פרגמטיוטים זה בידו סידוקין וזה בידו מטכסין, אם מחליפין זה עם זה, נמצא ביד כל אחד ואחד מהן אחד, אבל שני חבירים זה שונה סדר זרעים, וזה שונה סדר נזיקים, זה שונה לזה מה שאין שונה, לזה מה שאין שונה, נמצא ביד כל אחד ואחד שנים, יש פרגמטיא כזו, הוי אומר כי לקח טוב וגו'. אדם לוקח סחורה, מתירא מן הלסטין ומן הקפחנין, אבל התורה אינה כן, כלום יכולין הלסטין לקפחה מלבו. אמרו רבו' מעשה בחבר אחד, שהיה בספינה, והיו שם פרקמטיוטין הרבה כל אחד ואחד בסחורה שלו מתגודר בה, וזה היה מוצנע יושב ושותק, נטרפה הספינה, ויצאו ערומים, והוא עמהם נמצאו הפרגמטיוטין כולן מתחזרין על הפתחים, שלא היה להם מה לאכול, ומה ללבוש, אבל החבר נכנס ודרש ברבים, ונמצא מכובד על הכל, בכל כבוד שבעולם, הוי אומר כי לקח טוב וגו'. הפרגמטיוטי הזה, אם נוטל סחורה פעמים שהוא משתכר, ופעמים שהוא מפסיד, פעמים שמתקיים בידו, ופעמים שמקפחין אותו, אבל התורה הזאת אינה כן, אלא למד מזה פרק אחד, ומזה מסכתא אחת, (ומסתבר) [ומשתכר] וחיין בה, הוא ובניו ובני ביתו, ואין אדם מקפחו, הוי אומר כי לקח טוב וגו'. [תרומות פ"א מ"א] חמשה לא יתרומו וכולן מן הפסוק הזה.
